Bava Metzia 154

Kapitel 154

א נותן לו שכרו אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו
1 seinen Lohn, und wenn er Akkordarbeiter ist, seine Zahlung geben.
ב מני אילימא רבנן מאי איריא שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה דאניס כי לא אניס נמי הא אמרו רבנן יד פועל על העליונה אלא לאו ר' דוסא היא וש"מ לא שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות
2 Nach wem: wenn nach den Rabbanan, so gilt dies ja nicht nur von dem Falle, wenn er gehört hat, daß jemand ihm gestorben sei, oder wenn er von der Hitze befallen worden ist, also ein Unfall eingetreten ist, sondern auch wenn kein Unfall eingetreten ist, denn sie sagen ja, der Löhner habe die Oberhand; doch wohl nach R. Dosa, somit ist hieraus zu entnehmen, daß R. Dosa zwischen Miete und Akkord nicht unterscheide!?
ג א"ר נחמן בר יצחק בדבר האבוד ודברי הכל
3 R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Wenn Schadenvorliegt, nach aller Ansicht. –
ד תנן כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה בשלמא כל המשנה ידו על התחתונה דסתם לן תנא כר' יהודה אלא כל החוזר בו ידו על התחתונה לאתויי מאי לאו לאתויי פועל וכר' דוסא
4 Wir haben gelernt: Wer abändert, hat die Unterhand, und wer zurücktritt, hat die Unterhand. Allerdings ist [der Passus:] wer abändert, hat die Unterhand, eine anonyme Lehrenach R. Jehuda, was aber lehrt der Autor mit dem Passus: wer zurücktritt, hat die Unterhand? Dies schließt wahrscheinlich einen Löhnerein, nach R. Dosa!? –
ה אלא ר' דוסא תרתי קאמר ורב סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא
5 Vielmehr, R. Dosa lehrte zwei Dinge, und Rabh ist seiner Ansicht bei einem und streitet gegen ihn beim anderen.
ו איבעית אימא כל החוזר בו ידו על התחתונה לכדתניא כל החוזר בו כיצד הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מהן מאתים זוז בזמן שהמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה
6 Wenn du aber willst, erkläre ich: wer zurücktritt, hat die Unterhand, wie in der folgenden Lehre: Wer zurücktritt, wenn zum Beispiel jemand seinem Nächsten ein Feld für tausend Zuz verkauft hat und dieser ihm davon zweihundert Zuz gegeben hat, so hat, wenn der Verkäufer zurücktritt, der Käufer die Oberhand:
ז רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגביהו מן העידית ובזמן שלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר הילך קרקע כנגד מעותיך מהיכן מגביהו מן הזיבורית
7 er kann nach Belieben sein Geld zurückverlangen, oder Ackerland im Werte seiner Zahlung, und zwar muß er es ihm vom bestengeben; und wenn der Käufer zurücktritt, hat der Verkäufer die Oberhand: er kann ihm nach Belieben sein Geld oder Ackerland im Werte seiner Zahlung geben, und zwar kann er es ihm vom schlechtestengeben.
ח רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו כיצד כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והריני נושה בו ח' מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים
8 R. Šimo͑n b. Gamliél sagt, man lehre sie, nicht zurückzutreten. Er schreibe ihm nämlich wie folgt: ich N., Sohn des N., habe jenes Feld an diesen für tausend Zuz verkauft; er gab mir davon zweihundert Zuz und ich habe von ihm achthundert Zuz zu fordern. Er hat es dann geeignet und muß ihm den Rest nachzahlen, selbst nach vielen Jahren.
ט אמר מר מהיכן מגביהו מן העידית קא ס"ד מעידית דנכסיו ולא יהא אלא ב"ח ותנן ב"ח דינו בבינונית ועוד הא ארעא דיהיב זוזי
9 Der Meister sagte: Und zwar muß er ihm vom besten geben. Erglaubte, vom besten seines Besitzes; aber er kann ja nicht mehr sein als ein Gläubiger, und wir haben gelernt, ein Gläubiger erhalte vom mittelmäßigen; und ferner ist ja das Grundstück, auf das er Geld gegeben hat, noch vorhanden!?
י א"ר נחמן בר יצחק מעידית שבה ומזיבורית שבה
10 R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Vom besten desselbenund vom schlechtesten desselben.
יא רב אחא בריה דרב איקא אמר אפי' תימא מעידית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל ומזבין נכסי' והוה ליה כניזק ותנן הניזקין שמין להן בעידית
11 R. Aḥa, Sohn des R. Iqa, erklärte: Du kannst auch erklären, vom besten seines Besitzes, denn wer für tausend Zuz Ackerland kauft, muß seine eigenen Grundstückebillig verkaufen, somit gilt erals Geschädigter, und wir haben gelernt, Geschädigte erhalten vom besten.
יב רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו כיצד כותב לו אני פלוני בן פלוני כו' טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב הכי לא קני
12 «R. Šimo͑n b. Gamliél sagt, man lehre sie, nicht zurückzutreten. Er schreibe ihm nämlich: Ich N., Sohn des N. &c.» Also nur wenn er es ihm geschrieben hat, wenn er es aber nicht geschrieben hat, eignet er es nicht,
יג והתניא הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאין דברי רבי יוסי
13 und [dem widersprechend] wird gelehrt: Wenn jemand seinem Nächsten eine Pfandzahlunggibt und zu ihm sagt: wenn ich zurücktrete, so verfalle die Pfandzahlung, und der andere ihm erwidert: wenn ich zurücktrete, so zahle ich dir das Doppelte deiner Pfandzahlung zurück, so ist die Vereinbarung gültig – so R. Jose.
יד רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא
14 R. Jose vertritt hierbei seine Ansicht, die Zusagesei bindend.
טו רבי יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רבן שמעון בן גמליאל בד"א בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים
15 R. Jehuda sagt, es genüge, daß er im Betrage der Pfandzahlung geeignet hat. R.Šimo͑n b. Gamliél sagte: Dies nur, wenn er zu ihm gesagt hat, die Pfandzahlung solle den Kauf erwirken, wenn er ihm aber ein Feld für tausend Zuz verkauft und dieser ihm fünfhundert Zuz angezahlt hat, so hat er es geeignet und muß ihm den Rest nachzahlen, selbst nach vielen Jahren!? -
טז לא קשיא הא דקא עייל ונפיק אזוזי הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי
16 Das ist kein Widerspruch; eines in dem Falle, wenn [der Verkäufer] nach Geld ein- und ausgeht, und eines in dem Falle, wenn er nicht nach Geld ein- und ausgeht.
יז דאמר רבא האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני לא קא עייל ונפיק אזוזי קני
17 Raba sagte nämlich: Wenn jemand seinem Nächsten etwas verkauft hat und nach Geld ein- und ausgeht, so hat dieser esnicht geeignet, wenn er aber nicht nach Geld ein- und ausgeht, so hat er es geeignet.
יח ואמר רבא האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוי אלא דאית ליה תרעומת גביה דאמר ליה אפסדתינהו מינאי
18 Ferner sagte Raba: Wenn jemand seinem Nächsten hundert Zuz geborgt hat, und dieser ihm einzelne Zuz zurückzahlt, so ist die Rückzahlung gültig; er kann nur Groll gegen ihn hegen und zu ihm sagen: du machst sie mir verlustig.
יט ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ופש ליה חד זוזא וקא עייל ונפיק אזוזא יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי גוונא מאי קני או לא קני אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא זוזא כזוזי דמי ולא קני
19 Einst verkaufte jemand an seinen Nächsten einen Esel, und jener blieb ihm einen Zuz schuldig; darauf ging jener bei ihm ein und aus wegen dieses Zuz. R. Aši saß und dachte darüber nach: wie verhält es sich hierbei; hat er ihn geeignet oder nicht? R. Mordekhaj sprach zu R. Aši: Folgendes sagte Abimi aus Hagronja im Namen Rabas: ein Zuz ist ebenso wie viele Zuz, und er hat ihn nicht geeignet.
כ אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי והא אמרינן משמיה דרבא קני אמר ליה תתרגם שמעתיך במוכר שדהו
20 R. Aḥa, Sohn des R. Joseph, sprach zu R. Aši: Wir sagten ja im Namen Rabas, daß er eigne!? Dieser erwiderte: Beziehe deine Lehre auf den Fall, wenn jemand ein Feld
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel